הסיפור שלי

איך הכל התחיל:

לפני כמה שנים הייתה תקופה שהרגשתי שאין לי עניין בחיים, שעמום, שגרה לא מרגשת, ושכחתי מכל טיפת קסם שיש בי.
רציתי להזיז דברים, לשנות, ולמלא את הימים שלי, אז בעוד יום רגיל למדי, בלי תוכניות, אמרתי לעצמי: "זה היום שאני לוקחת תחביב חדש!". ידעתי שאני טובה ביצירה, אז הלכתי להובי לובי לקנות חומרי גלם להכנת תכשיטים.

כשהעגיל הראשון יצא, הייתי כזה: "וואו, זה ממש קסום". התחלתי לענוד אותו, ואחרי כמה ימים הרגשתי איתו ממש יפה, עד כדי כך שבפעם הראשונה בחיי הבוגרים יצאתי מהבית בלי איפור, כי הרגשתי שהעגילים כבר מראים את המיוחדות שבי.

ומסתבר שזה לא רק אני. כל בחורה שרכשה ממני עגילים אומרת לי שהיא מרגישה הכי יפה בעולם, ושכל הזמן עוצרים אותה לשאול מאיפה הם.

בהתחלה לא חשבתי שזה יהיה עסק, ועדיין אני לא באמת רואה את זה ככה. בשבילי זה להביא את הלב שלי, את היצירה שלי ואת היופי שאני רואה גם לאחרות, בתחלופת אנרגיה שמתאימה לי.

איך תכשיט נולד

עד היום אני לא מתכננת מראש את העיצוב של התכשיט.
אני מסתכלת בחומרי גלם שיש לי, בוחרת במה שקורא לי, וממשיכה משם צעד אחרי צעד.
אני 99 אחוז מהזמן לא יודעת מה ייצא בסוף, וזה סופר מסקרן.
אולי זו קלישאה, אבל בעיניי היצירה האמיתית היא להיות עם משהו בכל הרגעים שלו. וגם אם ייצא משהו לא טוב, תמיד אפשר לנסות שוב.

משהו שחשוב לי ביצירה שלי, ואמת שאני מרגישה לגבי כל אומן באשר הוא, זה לא להכין משהו רק כי אני חושבת שהוא יכול לדבר למישהי, או שמישהי אחרת יכולה לאהוב אותו. אם אני בעצמי לא מתחברת אליו, אין לי טעם להכין אותו. זה מה שגורם לי להרגיש שאני יוצרת ומגשימה בחיים האלה, ולא סתם שורדת אותם.
(בגלל זה רוב העגילים שלי בגוון זהב, כי זה הצבע שאני הכי אוהבת;)

תבחרי לפי הרגשה

עם כמה שאני מעודדת אותך לבחור ביצירה שגורמת לך ״להיזכר במי את באמת״, תני לי לחדד מה זה אומר בעיניי.

זה אומר שכשאת מסתכלת על זה את נזכרת במיוחדות שלך, במתנה שלך בעולם (לפעמים זה לא תפקיד מסוים או מילים ספציפיות, פשוט הרגשה), בערכים שלך, ביופי של הלב שלך, את נזכרת להתחשב בך, נזכרת להרגיש שאת ראויה לאהבה, לטוב, בעצם נזכרת במהות נשמתך.

אם נמשכת לתכשיטים שלי, זה כבר הצעד הנכון עבורך.

האומנות שלי לא תזכיר לכולן את עצמן, אבל אם היא מזכירה לך, איזה נחת זה למצוא משהו שמדבר אלייך.